הבית של משפחת ברעם הוא בית שכור, הם קראו לי לאחר שחיו בו מספר שנים, ממש אחרי שחתמו חוזה לעשר שנים נוספות וקיבלו אור ירוק מהבעלים. אתם בטח תוהים מה הקשר לעיצוב? בדרך כלל כשאני מעצבת דירות שכורות אני בוחרת בריהוט בקנה מידה כזה שיוכל להתאים גם לדירות אחרות ומשקיעה בקירות את המינימום בלבד. המקרה הזה היה שונה מכיוון שעשר שנים הן תקופה ארוכה והיה כדאי להשקיע גם בשינויים של הקירות והמטבח.
אז מה עשינו? מכיוון שמדובר בבית במושב שנבנה טלאי על טלאי היה חשוב לטפל בחלוקה הפנימית שיצרה סוג של מבוך. עשינו זאת ע"י בניית קיר שיצר מבואת כניסה ואפשר סיבוב של כיוון הסלון. בנוסף, המטבח היה בנוי כחדר עם חלון לכיוון פינת האוכל, שברנו את המסגרת של החלון והדלת ואת הארונות שפירקנו הזזנו לאזור אחר במטבח. השינוי הזה פתח את המטבח וחיבר אותו לאזור הציבורי- שינוי ענק בעלות קטנה.
עד כאן לחלק של עיצוב הפנים והחלוקה מחדש, עכשיו הגיע החלק שבעלי הבית הכי ציפו לו- החלפת הריהוט שאת רובו אספו מקרובים לאורך השנים בריהוט שהוא בדיוק הטעם שלהם. את ההשראה לסגנון האוריינטלי-בוהמי של הבית קיבלתי מאנה, צלמת וזמרת חובבת מלאת שמחת חיים ושיק שלא מפחדת מצבע. יחד יצאנו למסע בין שווקי פשפשים וחנויות יד שניה למציאת הפריטים שלא תראו אצל אף אחד אחר, חלקם נשארו כפי שהם ואת חלקם חידשנו כך שיתאימו לנו בדיוק (למשל הארון הצהוב בכניסה שבקושי רב הצלחנו להוביל והתחיל בגוון עץ טבעי וללא ידיות). את הפריטים העתיקים שילבנו עם פריטים חדשים שהתאמנו להם וסיימנו בקצת אמנות לא קונבנציונלית.
SOMETHING exciting- 'לפני ואחרי' של פרויקטים תמיד מלהיבים אותי, בפרויקט הזה החלטתי לתעד את המהפך. היכנסו לגלריה ותראו איך הבית השכור הזה נראה לפני ומה קורה בו עכשיו, אני התאהבתי.
צילום- אביבית ויסמן, ריהוט ואביזרים- בדוסה, מרקו קאירי, דנדו בדים, איקאה.
